בית המשפט העליון דן בכוחו (המוגבל) של בעל מניות למנוע דילול אחזקותיו
25.10.2016 | עו"ד תומר רייף
אחד המקורות המקובלים למימון הפעילות השוטפת של החברה הוא השקעת הון על ידי בעלי המניות הקיימים, או על ידי משקיעים חדשים המעוניינים להזרים מימון לחברה כנגד הקצאת מניות. בדרך כלל, כאשר החברה מחליטה על השקעת הון, ידולל שיעור אחזקותיהם של בעלי מניות שאינם מעוניינים להשקיע כספים נוספים בחברה, וכתוצאה מכך כוח השליטה שלהם יוקטן. במצב דברים זה מתעוררת השאלה האם בהכרח הגנה שניתנה לבעל מניות בחוזה או בהסכם מייסדים או בתקנון החברה, נגד דילול אחזקותיו, תהא תקפה לעולמים.
בפסק הדין האמה בע"מ נ' אורנה מולר (ע"א 6041/15) שניתן לאחרונה על ידי בית המשפט העליון, נדונה השאלה העקרונית האם יש בכוחה של הגנה מפני דילול אחזקות, אשר עוגנה בסעיף "אנטי דילול" בהסכם מייסדים, להביא לבטלות החלטותיה או פעולותיה של חברה שדיללו את אחזקותיו של בעל המניות "המוגן" חרף ההגנה שהוענקה לו.
בקצירת האומר, באותו מקרה דובר על קבוצת חברות שנכנסו להליך של פירוק אשר במסגרתו הושג הסדר הבראה שקבע כי חברה פרטית מסוימת תרכוש את פעילות החברות האמורות. בהמשך, נכרת הסכם מייסדים בחברה האמורה בו נקבעה, לטובת בעלת מניות המיעוט, הגנה מפני דילול שיעור אחזקותיה, אם וכאשר יושקע הון עתידי בחברה (סעיף "אנטי דילול").
על רקע החלטה שהתקבלה בישיבת הדירקטוריון של החברה, המחייבת את בעלי המניות להשקיע כספים לצורך ייעול החברה, שאם לא יעשו כן ידולל שיעור אחזקותיהם, הגישה בעלת מניות המיעוט – זו שכאמור לטובתה נקבע מנגנון ההגנה מפני דילול – תביעה שבה מבוקש להורות כי החלטה זו סותרת את הסכם המייסדים שהעניק לה חסינות מחובת השקעת כספים בחברה וממילא חסינות מפני דילול אחזקותיה.
בית המשפט המחוזי קיבל את טענת בעלת מניות המיעוט בחברה וקבע כי החלטת הדירקטוריון בדבר האפשרות לדלל את אחזקותיה בחברה עומדת בסתירה להסכם המייסדים, שמשחרר אותה מחובת השקעת הכספים בחברה וממילא לא מאפשר את דילול אחזקותיה בחברה.
ואולם, משהובאה הסוגיה לפתחו של בית המשפט העליון, נקבע בהחלטה מנומקת כי לא קמה לבעלת מניות המיעוט בחברה הגנה מוחלטת מפני דילול שיעור אחזקותיה בחברה, יהא תוקפו המשפטי של הסכם המייסדים אשר יהא.
בפתח הכרעתו, מונה בית המשפט העליון שלוש דרכים אפשריות העומדות בפני בעל מניות המבקש לעגן הגנה מפני דילול בשיעור אחזקותיו: הראשונה, באמצעות סעיף מתאים בתקנון החברה אשר מעניק להגנה תוקף מירבי בכך שהוא מבטיח כי הגנה זו תחייב הן את החברה והן את בעלי מניותיה בהווה ובעתיד ובלשון בית המשפט זו "דרך המלך" לעיגון הגנה מפני דילול. השנייה, באם עסקינן בחברה פרטית ניתן לעשות זאת באמצעות חוזה שהחברה וכל בעלי מניותיה הם צד לו. השלישית, גם אם עסקינן בהסכמי יזמים/הסכמי מייסדים הנכרתים עוד בטרם התאגדה החברה, ניתן בהתאם לחוק החברות ליתן תוקף לאותן הסכמות וזאת אם החברה (לאחר שהוקמה/התאגדה) אישררה בדיעבד ובהתאם להוראות חוק החברות את אותם הסכמים הכוללים סעיף "אנטי דילול".
בפסק הדין מתואר מצב דברים הזהה לאפשרות השלישית דלעיל, אלא שהחברה אשר הוקמה מכוח הסכם המייסדים לא הייתה צד להסכם האמור וגם לא אישררה אותו. בית המשפט קבע כי, ככלל, תניות חוזיות שנקבעו בין בעלי המניות המייסדים, ובכלל זה סעיפי הגנה מפני דילול, אשר לא אושררו בדיעבד על ידי החברה לאחר הקמתה, לא יחייבו את החברה.
ואולם, מעבר לקביעה אשר נוגעת לנסיבות הספציפיות נשוא פסק הדין, בית המשפט ממשיך בקביעה נורמטיבית כללית לפיה גם במקרים שבהם החברה היא צד להסכם אין הדבר אומר שמדובר בהגנה מוחלטת מפני דילול. בית המשפט קובע שסעיף "אנטי דילול" המעוגן בתקנון החברה או בחוזה בין בעלי מניות שהחברה היא צד לו, אכן מבטיח כי, ככלל, אחזקותיו של בעל המניות הנהנה מההגנה האמורה לא תדוללנה אף אם הוא נמנע מלהוסיף ולהשקיע בחברה השקעת הון אשר רוב בעלי המניות חפצים בה. עם זאת, בית המשפט העליון מסייג את כוחה של הגנה זו וקובע כי כוחה מוגבל. כך, הגנה זו לא תעמוד כאשר יש בה על מנת לחתור תחת טובת החברה ותכליות דיני החברות. כמו כן, על בעלי המניות לפעול בהתאם לסטנדרט ההתנהגות הקבוע בחוק החברות גם בכל הנוגע להגנה מפני דילול שיעור אחזקות, קרי, על כלל בעלי המניות לפעול בתום לב כלפי החברה ועל בעלי השליטה וכן על בעלי כוח ההכרעה לפעול בהגינות כלפי החברה. בית המשפט גם קובע, בכל הנוגע לסעיפי "אנטי דילול", כי חובת ההגינות הקבועה בחוק החברות יכולה לחול גם על בעל מניות מיעוט המשריין לעצמו זכות וטו בצורה זו או אחרת, העשוי בנסיבות אותו עניין להיתפס כ"בעל הכרעה" ומשכך להיות כפוף לחובת ההגינות, על כל המשתמע מכך.
מכיוון שההגנה המוענקת בסעיפי "אנטי דילול" משפיעה על יכולות תמרון הון המניות של החברה וחלוקתו, ובמקרים מסוימים היא אף עלולה להוות "אמצעי סחיטה" בידי בעל המניות המחזיק בהגנה מפני דילול אחזקותיו, חלה על בעל מניות שכזה, ביתר שאת, החובה לפעול בתום לב ובאחריות כלפי גורלה ועתידה של החברה.
בית המשפט ממשיך בניתוח פרטני של הסכם המייסדים באותו מקרה ומגיע למסקנה כי באותו מקרה הסכם המייסדים מקנה לבעלי המניות פטור כללי מהעמדת מימון לחברה. ואולם בצד הפטור לא עומדת הגנה מוחלטת מפני דילול שיעור האחזקות ללא הגבלת זמן. בית המשפט מנמק את מסקנתו וקובע שיש לתחום בזמן את היקפה של הגנה שכזו. עוד קובע בית המשפט כי הפרשנות לפיה ניתנת הגנה נגד דילול שאינה מוגבלת בזמן אינה סבירה, אינה משקפת את כוונת הצדדים ערב כריתת הסכם המייסדים, ואף אינה עולה בקנה אחד עם טובת החברה שצריכה להיות לנגד עיניהם של כלל בעלי המניות בחברה.
החלטה חשובה ועקרונית זו מלמדת על האופן שבו נדרש לפעול בעל מניות המבקש לעגן הגנה מפני דילול בשיעור אחזקותיו. לאור פסק הדין, הדרך המומלצת היא להכליל סעיפי הגנה מתאימים לעניין זה בתקנון החברה. ואולם, חשוב להיות ערים לכך שיכולות להיות סיטואציות שבהן גם אם הגנה שכזו עוגנה בתקנון החברה או בהסכם שהחברה היא צד לו, עדיין לבית המשפט קיימת סמכות שלא לתת תוקף לסעיפים שכאלו, אם יסתבר שהם חותרים תחת טובת החברה או אם יסתבר שעמידה דווקנית על זכות שכזו מצד בעל המניות המחזיק בה, עולה לכדי "אמצעי סחיטה" מצדו.
