בית המשפט העליון שולל הלכה למעשה סיווג מענק אי תחרות כהכנסה הונית
04.09.2016 | עו"ד בועז פינברג ועו"ד (חשבונאי) אופיר פז
בית המשפט העליון הכריע באופן קטגורי, כי תשלום שניתן לעובד שפרש בגין אי תחרות, יסווג כהכנסה פירותית בידיו.
נדמה שרשות המסים יכולה להוריד הילוך בניסיונה לקדם תיקון לפקודת מס הכנסה, המסווג כל הכנסה בידיו של עובד שקיבל ממעבידו אגב פרישתו כהכנסת עבודה בידיו. סוגיית סיווג מענקי פרישה, במיוחד של בכירים, אשר כללו מענק בגין אי תחרות אשר סווג כהכנסה הונית בידיו של העובד הפורש, העסיקו את רשות המסים במשך תקופה ארוכה לאור חילוקי הדעות שנתגלעו בנושא זה בין בתי המשפט המחוזיים השונים, אשר הכריעו פעם כך ופעם אחרת. סיווג ההכנסה כהכנסת עבודה (פירותית) או הכנסה הונית השפיע באופן משמעותי על גובה המס ששולם על ידי העובד הפורש (בין 25% – 30% במידה שההכנסה סווגה כהונית, ועד 50% ואפילו 60% ביחד עם תשלומי ביטוח לאומי, במידה שההכנסה סווגה כהכנסת עבודה פירותית).
לאחרונה הגיע הנושא להכרעתו של בית המשפט העליון במסגרת ע"א 5083/13 פקיד שומה כפר סבא נ' יוסף ברנע, אשר נתן את פסק דינו בהרכב מורחב של חמישה שופטים (כאשר השופט יצחק עמית כתב את חוות דעת הרוב). פסק הדין דן במספר מקרים אשר אוחדו לדיון אחד, במסגרתם ניתנו לעובדים בכירים שפרשו ממקום עבודתם מענקים תמורת התחייבותם להימנע מתחרות במעבידם למשך תקופה מסוימת לאחר פרישתם.
בית המשפט העליון הכריע, כי קיימת חזקה הניתנת לסתירה, לפיה תשלום הניתן לעובד על ידי מעבידו מהווה הכנסת עבודה, דהיינו הכנסה פירותית. הנטל לסתור חזקה זו מוטל על כתפי העובד-הנישום, כאשר עליו להראות, כי התשלום שקיבל הוא בעל מאפיינים הוניים. בית המשפט העליון קובע מבחן דו שלבי לקביעת סיווג התקבול כהכנסת עבודה (הכנסה פירותית) או כהכנסה הונית, אשר לפיו תשלומי אי התחרות יסווגו ברוב המקרים כהכנסת עבודה ורק במקרים חריגים מאוד התשלומים יסווגו כהכנסה הונית.
במסגרת המבחן הדו שלבי, בשלב הראשון על ביהמ"ש לבחון האם תניית אי התחרות היא אותנטית, או שמדובר בכסות לתשלומים אחרים (כגון שכר עבודה או מענק פרישה). במידה ומדובר בתניה אותנטית, יש לבחון בשלב השני האם עלה בידי הנישום לסתור את החזקה ולהוכיח, כי ניתן לסווג את התקבול כהכנסה הונית ורק כהכנסה הונית. במידה וניתן לסווג את התקבול גם כהכנסת עבודה, התשלום כולו יסווג כהכנסת עבודה.
בית המשפט העליון הכריע, כי ממילא ברוב רובם של המקרים, תניית אי התחרות מוגבלת בתנאים שלה, כך שהיא אומנם מונעת מהעובד הפורש מלעסוק בעיסוק מסוים למשך תקופה מסוימת, אך היא אינה שוללת ממנו בפועל את האפשרות לחזור ולעסוק באותו עיסוק בעתיד ואינה "מוציאה אותו מהשוק". מאחר שכך, אותו עובד אינו מוכר את "הונו האנושי" למעביד, אלא רק מקבל ממנו "תחליף שכר" בגין הירידה הצפויה בהכנסתו במהלך תקופת אי התחרות. לכן, אין כאן מכר של נכס בידיו של העובד, ולכן אין המדובר בהכנסה הונית.
ביהמ"ש מציין, כי ייתכנו שני מקרים חריגים בהם תשלום אי התחרות יסווג כהכנסה הונית: המקרה הראשון הוא כאשר מדובר בתניית אי תחרות גורפת ובלתי מוגבלת בזמן. לעניין זה מוסיף ביהמ"ש כי מעבר לעובדה כי תניה מסוג זה אינה שכיחה, ספק אם כלל יינתן לה תוקף משפטי, מאחר שהיא פוגעת באופן קשה ובלתי מידתי בזכויות העובד, וייתכן שבית המשפט יכריע, כי תניה כזו סותרת את תקנת הציבור.
המקרה החריג השני נוגע בתחומים או מקצועות מסוימים, בהם יציאה ממעגל התעסוקה למשך תקופה של ממש מאיינת את יכולתו של העובד לחזור ולעסוק באותו תחום בתום תקופת אי התחרות. ביהמ"ש מביא כדוגמא טייס אשר נאסר עליו לטוס בחברות תעופה מתחרות למשך תקופה משמעותית. באותו מקרה, ייתכן שהעובד יוכל לטעון, כי תניית אי התחרות הביאה בפועל להוצאתו משוק העבודה שבו עבד ואשר בו צבר ניסיון ומקצועיות, ובכך למעשה מכר את "הונו האישי" למעביד, ואת יכולתו המעשית לחזור ולעבוד במקצועו בעתיד.
לסיכום, נראה כי ביהמ"ש העליון אמנם סגר כמעט לחלוטין את הפתח לטעון כי מענק אי תחרות מהווה הכנסה הונית בידיו של העובד הפורש, אם כי ייתכנו מקרים חריגים, כי העובד ויתר למעשה על "הונו האישי", ועל יכולתו אי פעם לשוב ולעסוק בתחום העיסוק בו עבד, שאז ניתן יהיה לטעון כי מדובר במכירת נכס בידיו של העובד, ובהכנסה הונית בידיו.
מחלקת המיסוי והלבנת ההון במשרדנו תשמח לעמוד לשירותכם במתן הסברים נוספים, הן לעניין מקרים עתידיים והן לעניין הסכמי עבר.
