תשלום בונוס לנושאי משרה מכיסו הפרטי של בעל שליטה נקבע כלא חוקי
07.06.2017 | עו"ד תומר רייף
בהחלטה עקרונית וחשובה קבע בית המשפט המחוזי בת"א כי בעל השליטה בחברה לישראל פעל שלא כדין כאשר עקף את מדיניות התגמול בחברה, ושילם מכיסו הפרטי תמריצים בגובה של כ-55.6 מיליון שקל לנושאי משרה בכירים בחברה, על מנת שיקדמו שינוי ארגוני בחברה. בנוסף, הורה בית המשפט לנושאי המשרה להשיב את התמריצים הכספיים שקיבלו מבעל השליטה לחברה ולא לבעל השליטה.
בפסק דין מפורט, ניתחה באופן אנליטי כבוד השופטת רות רונן מהמחלקה הכלכלית בבית המשפט המחוזי בת"א (תנ"ג 18994-07-15) את הסוגיה המורכבת של עקיפת מדיניות התגמול לנושאי משרה הקבועה בחוק החברות על ידי תשלום ישיר של בעל השליטה לנושאי המשרה מכיסו הפרטי, תוך סתירה של מדיניות התגמול של החברה.
ההחלטה לאישור תביעה נגזרת בשם החברה לישראל, בחנה את השאלה המשפטית בנוגע לדינם של תשלומים שמעניק בעל שליטה בחברת אחזקות מכיסו הפרטי לנושאי משרה בחברה, בקשר עם ביצוע מהלך של פיצול החברה לשתי חברות אחזקות ובתנאי שמהלך זה יצליח.
מדובר בחברה ציבורית הנסחרת בבורסה לניירות ערך בתל-אביב, והיא חברת אחזקות שפעלה עד למהלך החלוקה באמצעות מערך של חברות בנות שעסקו בתחומי פעילות שונים ברחבי העולם. בעל השליטה רצה לשנות את המבנה הארגוני על ידי העברת חמישה תאגידים בהם החזיקה החברה לחברה בת חדשה שלה המאוגדת בסינגפור, ואת יתר אחזקות החברה להשאיר כפי שהם.
תחילה, החברה בחנה את האפשרות לתמרץ את נושאי המשרה ביחס למהלך החלוקה, ובהתאם לכך, אושר הנוסח המקורי של מדיניות התגמול על ידי הדירקטוריון, אשר כלל בין היתר הענקת מענק מיוחד לנושאי המשרה בקשר עם ביצוע השינוי של המבנה הארגוני. אולם, לאחר הערותיה של חברת אנטרופי (חברת ייעוץ המתמחה בתגמולי בכירים) עבר נוסח מדיניות התגמול שינוי.
בסופו של דבר, בעל השליטה בחברה החליט לשלם לנושאי המשרה מענקים מיוחדים מכיסו הפרטי. המענקים המיוחדים שהותנו בהשלמתו של מהלך החלוקה והשינוי הארגוני, היו בסכום כולל שעמד על כ-55.6 מיליון ₪. המענקים שולמו על ידי בעל השליטה באמצעות גופים פרטיים הקשורים אליו, ללא שאושרו כדין על ידי החברה ולא על פי הוראות חוק החברות.
בית המשפט קבע, באופן מפורש, כי אין אפשרות לעקוף את המנגנון המורכב והמסודר שהמחוקק קבע באמצעות תשלום ישיר על ידי בעל השליטה לנושאי המשרה בקשר עם עבודתם בחברה. בית המשפט עוד קבע כי אסור לבעל שליטה לשלם לנושאי המשרה בחברה תשלום שאינו עולה בקנה אחד עם מדיניות התגמול של החברה, שכן תשלום כזה מסכל את מדיניות התגמול ואת מערך התמריצים של נושאי המשרה.
התוצאה של החלטת בית המשפט היא כי נושאי המשרה היו במצב של ניגוד עניינים ביחס למהלך החלוקה – ניגוד בין היותם נושאי משרה בחברה הכפופים למדיניותה של החברה כפי שזו באה לידי ביטוי במדיניות התגמול שלה; לבין היותם מי שמבקשים לזכות במענקים אותם הבטיח להם בעל השליטה, שלא בהתאם למדיניות התגמול של החברה.
בית המשפט קובע כי בכך, הפרו נושאי המשרה את חובת האמון שלהם כלפי החברה, חובה שבאה לידי ביטוי בין היתר בחובה להימנע "מכל פעולה שיש בה ניגוד עניינים בין מילוי תפקידו בחברה לבין מילוי תפקיד אחד שלו או לבין ענייניו האישיים".
בית המשפט קבע בפסק דינו, שכדי לשנות את מדיניות התגמול של החברה – היה על החברה לפעול בהתאם לפרוצדורה הסדורה שנקבעה בתיקון 20 לחוק החברות. קרי, ועדת התגמול הייתה צריכה להמליץ על פרוצדורה אחרת, והמלצה זו הייתה צריכה לעבור לאישור דירקטוריון החברה ולאחר מכן לאישור האסיפה הכללית.
בסיום פסק הדין בית המשפט מסביר מדוע אין לקבל את טענת בעל השליטה לפיה ככל שיש להחזיר את סכומי התמריצים יש להשיב אותם אליו ולא אל החברה שהרי לא החברה הייתה הגורם ששילם אותם בפועל. בית המשפט קובע כי בסוגיה הרגישה של תגמול נושאי משרה נדרשת הרתעה. הרתעה כזו תושג אם באותם מקרים בהם ייעשה ניסיון לעקוף את ההסדר החוקי, ייקבע כי הסכום שקבלו נושאי המשרה שלא בהתאם לו, יושב לחברה ולא לבעל השליטה אף אם לחברה לא נגרם כל נזק.
יצויין כי זמן קצר לאחר פרסום פסק הדין, פורסם בעיתונות הכלכלית כי מתגבש הסכם פשרה לפיו מרבית הסכומים שהתקבלו אצל נושאי המשרה יושבו לחברה. ככל הנראה, ההסדר האמור נועד להגיע לפשרה סופית בהליך, פשרה שתייתר ערעור מורכב בבית המשפט העליון בסוגיה עקרונית זו.
לאור פסק הדין העקרוני, אנו ממליצים בחום לנושאי משרה בחברות ציבוריות לוודא היטב כי התגמולים/התמריצים שהם מקבלים הינם אך ורק בהתאם לקבוע בחוק החברות ובכלל זה בהתאם למדיניות התגמול של החברה כפי שהומלצה על ידי ועדת התגמול ולאחר אישורה על ידי הדירקטוריון ואסיפת בעלי המניות. כמובן שהמלצה זו חלה ביתר שאת על בעלי השליטה שכאמור לא יכולים לעקוף את מנגנון התגמול הסדור בחוק בדרכים אלו ואחרות.
